סופשנחת
המעגל של נירה זז מהדשא בשיפולי הגדה לאמצע, ראש בראש עם מעגלי חרבות, מוטות, סכינים, מניפות ופילאטיס מזרונים. המון שמיים וארץ. זוויות הפה מתרוממות עם השתרשות הקרסוליים, תרגול איטי שמאפשר להרגיש את הזמן. עדכנתי אותה בהתפתחויות איזון זה שם המשחק לא שלי ועכברושית להתראות שלום לשור.ה מתכת #סופשנחת
[היה לי העונג להכיר רוני פינקוביץ לפני כשלושים שנה במהלך פרויקט עיבוד הספר "נמלים" של יצחק אורפז לתסריט. הוא היה אדיב ונעים לאורך כל התקופה. צר לי בשבילנו וחש רווחה עבורו. יאה זכרו ברוך]
רן בוקר:
רוני פינקוביץ', שהשתתף בשורה ארוכה של סרטים ותוכניות טלוויזיה (בהן "קריאת כיוון") וזכה בפרסים על עשייתו בתיאטרון, הלך לעולמו בשוויץ בגיל 56 לאחר עשרות שנים מאבק בטרשת נפוצה. פינקוביץ' השתתף מאז ראשית נעוריו בשורה ארוכה של הצגות וסרטים, ועשה דרך ארוכה בתיאטרון. הוא גדל במרכז הארץ ולמד במגמת התיאטרון של תיכון תלמה ילין. בצבא שירת בתיאטרון צה"ל ולאחר מכן למד בסטודיו למשחק ניסן נתיב ובלונדון. בין היתר, פינקוביץ' הנחה את תוכנית הילדים "קריאת כיוון" של הטלוויזיה החינוכית בראשית שנות ה-90, שיחק בסרטים "נועה בת 17", "בחינת בגרות" ו"שתי אצבעות מצידון". הוא שימש כבמאי הבית בהבימה, כמנהל האמנותי של התיאטרון העירוני בחיפה וכמנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק.
פינקוביץ' זכה בפרסים רבים על עשייתו בעולם התיאטרון. בין היתר, בשנת 1990 זכה בפרס הבימוי בפסטיבל עכו; ב-2008 זכה בפרס הבימוי של תיאטרון בית לסין, וב-2015 זכה בפרס התיאטרון הישראלי על ההצגה "האבא" .
מוקדם יותר השנה, זמן קצר לפני התפשטות הקורונה, עלתה הצגתו "קונטקט", שמספרת בין היתר על גבר צעיר המגלה שהוא חולה. פינקוביץ' עצמו גילם בהצגה דמות של גבר נכה, הננטש על ידי בת זוגו. בריאיון ל"כלכליסט" סיפר פינקוביץ' על ההצגה, על המחלה ועל הקשר עם אשתו תומי: "אני שומע את המילים אומץ וחשיפה אבל אני לא כל כך מרגיש את זה. גם תומי לא מרגישה שמוצג משהו שהיא לא שלמה איתו או עומדת מאחוריו והיא אמרה לי בעיניים דומעות שזו יצירת אמנות".
פינקוביץ' הוסיף באותו ריאיון: "סיפור האהבה שלנו והגילוי של המחלה יחד זה לא דבר שאנחנו מתביישים בו. הייתי בסוד עם המחלה 16 שנה והסתרתי אותה גם כי פחדתי מבחינה מקצועית, ובעיקר הסתרתי אותה מעצמי עד שכבר לא הייתה לי ברירה". כשנשאל האם היצירה היא סוג של תרופה, השיב: "אני לא מחפש תרופה, אני מחפש לחיות עם המחלה".
מנהלת תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, מסרה לאחר מותו: "רוני היה תלמיד שלי. איך מורה נפרדת מתלמיד? אני זוכרת אותו כנער מוכשר ותחרותי, תלמיד מצטיין, נחוש לצעוד את צעדיו הראשונים באמנות התיאטרון. הנער בגר, הפך לשחקן וליוצר – מחזאי ובמאי. ואז - רוני הפך לשותף שלי. איך נפרדים משותף לדרך?". היא הוסיפה: "רוני היה מקצוען משכמו ומעלה. במאי תיאטרון בלתי מתפשר, מנהיג סמכותי ויוצר פורה. כבר שלושים שנה שההצגות שביים מפארות בעקביות את התיאטרון הישראלי - הישג לא מבוטל כשלעצמו. נוכחותו כאיש תיאטרון מהשורה הראשונה תחסר מאוד, לי ולתיאטרון הישראלי".
שר התרבות והספורט חילי טרופר ספד לו: "הצטערתי לשמוע על מותו של השחקן והבמאי רוני פינקוביץ'. רוני תרם רבות לעולם התיאטרון והקולנוע הישראלי והיה איש תרבות בכל ליבו. משתתף בצער המשפחה, יהי זכרו ברוך".
רוני פינקוביץ' הותיר אחריו אישה ושלוש בנות.
